כתבה והקריאה: בתיה שחר (ויצי)
כתלמידת בית הספר החקלאי בנהלל היה לי העונג להכיר את סבתא מוריה. היא נהגה להגיע לבית הספר עם ירחון "השדה", וגם כדי לגבות כסף עבור עתון "דבר". אנחנו הבנות היינו מתגודדות סביב האישה הקטנה והחמודה הזו ולו רק כדי לשמוע את העברית הרהוטה השגורה בפיה. לא תיארתי לעצמי שיום אחד היא תהיה בשבילי סבתא מוריה. כשהתחברתי למשפחה הגענו מידי פעם לצריף הצנוע והמיוחד שלה. היו בו מדפים מלאי ספרים ושולחן שעליו מנורה שדולקת עד השעות הקטנות של הלילה. עם השנים היה ברור מאין הגיעה תרבות הקריאה לבית רוחמה ואריה וישנבסקי.
רוחמה, בתם של יוסף ומוריה, נישאה לאיש "השומר" לֵייבּל, ובעברית אריה, וישנבסקי. נכדתו הבכורה יעל ז"ל קראה לו אבּי ומאז ועד היום דבק בו השם הזה בקרב כל נכדיו. רוחמה ניהלה משק ובית שונים ממשקים אחרים. היה לה מה שנקרא היום "סטייל". לבושה היה תמיד מוקפד וכך נהגה ביתר בני ביתה. חשוב היה לה לקחת חלק בחיי המושב. היא הייתה פעילה, כתבה והגתה בעלון הכפר. הייתה חברה במועצת הלול ואפילו נשלחה פעם כנציגה מטעמם להולנד (זה היה בהחלט משהו מיוחד באותם ימים). אני חייבת לציין שאבּי ורוחמה אהבו וידעו לרכב על סוסים. מידי פעם היו יוצאים לרכיבה להרי שימרון, וגם זה לא מהדברים שנשות נהלל נהגו לעשות. ובתקופתי, כשכבר הייתי חלק מהמשפחה, אני זוכרת את השתתפותם בצעדות ירושלים, וזה היה כבר כשהיו בגיל יחסית מבוגר. פשוט שניהם ניחנו ברוח צעירה. מוכרחים לציין שרוחמה היתה ה"פּוּשרית". לנהלל הם הגיעו כבר עם שני בנים: הבכור כוכב, שנולד באיילת השחר, ויאיר, שנולד בעפולה. בנהלל נולדו התאומים אמנון ואיתמר. תאומים זהים שעל עלילותיהם תשמעו בהמשך. מהסיפורים אני יודעת שבתקופה הראשונה לבואם לנהלל אבּי עבד בנהריים והיה מגיע הביתה בשבתות ונרתם לעבודות המשק. במשך כל השבוע רוחמה נשאה בעול לבדה. הבנים תמיד לקחו חלק נכבד בעבודות המשק, וכמובן שכל זה היה אחרי שעות הלימודים.
כוכב הבכור היה נוטר בתקופת המנדט ועם קום המדינה שירת בצה"ל כקצין בצבא הקבע, ולאחר מכן במשטרת-ישראל, בתקופתו של הדוד אזרח (תמיד חשבו שהם אחים). היה ביניהם קשר מאוד מיוחד. כוכב נישא לרות והייתה להם בת אחת, יחידה ומיוחדת, יעל ז"ל.
יאיר היה בין ראשוני המתגייסים בארץ לצבא הבריטי, וכשחזר לארץ נישא לצפורקה שאף היא שירתה בצבא הבריטי ונחשבה אז, ועד היום, לנהגת מעולה. במלחמת העצמאות יאיר שירת בצבא ובין היתר היה צנחן. כשבנותיו התגייסו והיו אף הן צנחניות, לא אחת צנח איתן. ליאיר וצפורקה שלוש בנות ובן: דפנה, סמדר, איריס וערן. אני לא מפרטת כמובן שמות נכדים ונינים; על המשך השושלת אתם מתבקשים להתעדכן באילן היוחסין שנערך וחולק בכנס המשפחתי הקודם.
אמנון שרת בצבא בתפקיד חבלן. לזכותו נזקפת הצלחה בהנחת מטען במשטרת עיראק סויידאן. לאחר כמה כישלונות, הצליח אמנון בזכות קור רוחו, שיקול הדעת והדייקנות שאיפיינו אותו. זאת ההזדמנות לציין שתכונות אלה היו זהות לכל ארבעת הבנים של אבּי ורוחמה. אמנון נישא לצפרירה ולהם שני בנים ובת: עמירם, רונן והילה.
ואחרון הבנים, איתמר. כפי שידוע לכם אני אשתו בתיה המוכרת במשפחה בשם ויצי, שם שניתן לי ע"י הבנות בבית הספר החקלאי על פי שם משפחתי, ויצרייבר. לנו שני בנים ובת: זהר, נעם ולילך.
איך אפשר מבלי לספר משהו מעלילותיהם של התאומים. הדבר המשמעותי שהיה, איתמר החליף את אמנון בצבא במשך עשרה חודשים. באותה תקופה אמנון ואיתמר עבדו והחזיקו את המשק. כוכב ויאיר היו במקומות אחרים. כשפרצה מלחמת השחרור השתדלו להשאיר בן אחד במשק ולגייס רק אחד. כהרגלם הפילו גורל, וכך קרה שאמנון התגייס. איתמר היה יוצא מידי פעם לפעולות תגמול בהתאם לדרישה וחוזר לעבוד במשק. אמנון וצפרירה התחתנו לפנינו ואז החליטו שאמנון יחזור למשק עם אשתו הטרייה ואיתמר יחליף אותו בצבא. לא הייתה כל בעיה אלא שיום אחד הוא נדרש להעביר שיעור בחבלה וזה כבר לא היה פשוט, אבל בעזרתם של הנהללים ששירתו שם הכל הסתדר והשיעור עבר בהצלחה. כשאיתמר התגייס באופן רשמי הוא שירת בחלק מהזמן ביחידה לוחמת, וכשנישאנו הוא סיים את שירותו בממשל הצבאי בנצרת, כשהדוד עמנואל היה המושל הצבאי.
תרשו לי עוד משהו אישי. אני עצמי שירתּי במשטרה בתקופתו של כוכב ואזרח. זאת הייתה תקופה של מדים בארץ. באחת הפעמים בעודי הולכת ברחוב הרצל הלך מולי עמנואל, וכמובן ששנינו היינו במדים. עמנואל הזדרז להקדים אותי והצדענו אחד לשני. זה היה בהחלט מרגש לקבל כבוד כזה מהמושל.