במלֹאות 90 ליהודה
- חנוכה, תשמ"ח –
גבוּרוֹת ועוד עשור ?
כמעט ושכחנו לספור.
כי אצל יהודה - תשעים שנה ?
זה רק כי הגענו שוב לחג החנוכה.
אלא שיחד עם מנין תשעים השנים,
מקופלים עם יהודה עוד הרבה יותר - סיפורים ומעשים.
קשה להאמין איך לא ניתן, גם אם מאד מתעקשים -
יריעת סיפורו של איש אחד, ולוּ בערב ארוך - להשלים.
כי זכוּרים לנו טוב אותם כנסים נפלאים
אז כֹל "בני השבט" אצל השולחן מסוּבּים,
ורוצים לשמוע, ולא לפספס אף מילה - - -
אך אבוֹי לאותו שעון - כבר ירדה החשכה.
ובכלל לא התכוְנו לספר כאן הכל.
רק קצת. פרק אחד. קוריוזים מעט.
אבל גם את זה לסיים - לא בא בחשבון.
אז שלא תצפּו, ושיהיה פה בּרור.
שאם להעלות זכרונות על יהודה,
ואם רוצים – מאז ועד עתה,
יש להשקיע, עבודה מרובּה.
תוכלו, אם תרצו, לחזור בקריאה
להווי ילדותו של יהודה -
בספר, אותו רוחמה כתבה.
או אולי תרצו להסְכּית,
בקסטות אותן נעם הקליט -
לסיפורים הרבים,
מפי יהודה, ושאר האחים.
אבל אם תשאלו את המשפחה -
להם יש עצה.
בואו וראו את יהודה - עכשיו בפעולה.
סיפורים על ציונות ואהבת מולדת,
לא נתיישנו או נהפכו רק כותרת.
ואם תשמע מאילזה כמה מילים,
הלב יתרחב ופתאם תבין -
שבַּמקום שהדעת נתונה גם לשטף החיים,
עדיין מקום נכבד שמור לכל אותם ערכים,
והם בעצם, עוד כל כך מוחשיים.
עבודה עברית - חשוב מאד.
בנין הארץ - העיקר.
עבודת האדמה - ערך עליון.
אהבת הארץ - בכל רמ"ח איבריו.
לפני עשר שנים, או פחות אפילוּ -
את יהודה, רכוב על סוס, בעיגול - ראינו.
" תראי, יהודי בן שמונים ! " -
אני זוכרת את יאיר אומר.
והיום - היהודי הזה גדול עוד יותר.
ובחוג לידיעת הארץ בו הוא חבר -
גם על הטיול הקשה ביותר - אינו מוכן לוותר.
הנה רק לפני שבועיים-שלושה,
בוואדי ליד ראש-פינה היה.
כי השאיפה הזאת לגמוא כל שעל ופינה,
עוד בַּצוקים וּבואדיות שסביב מטולה - נולדה.
כן, שמענו עוד מרוחמה - איך לטפס הֵעֵז,
בִּמקומות תּלולים וּמסוכנים, בהם תעבור בְּבִטחה - רק עז.
על יחסי כבוד עם הערבים – שומרים.
אך לא לשכוח - יש ביניהם גם חמדנים.
ובתור אחראי על הבטחון במועצה האזורית,
העמיד במקום של כבוד - את השמירה העברית.
ולא רק שלא היו אז גנבות,
עד היום - "אבּוּ יוּסֵף" -
אותו מכנים, כאות של כבוד,
גם הבנים של אותם ערבים.
עוד בהיותו בן שמונה,
מאד הזדעזע
כששמע שמץ של כוונת עזיבה.
ומיד ישב, וכתב מכתב -
"קול קורא" לילדי הגולה. - -
ואותה דבקות במולדת, ואותה גאווה -
כאז - כן עתה :
כשלנהלל - ילדים או מבוגרים,
בקבוצות מאורגנות מגיעים,
יהודה אותם מדריך ומספר
לאו דווקא רק או בעיקר
סיפורי הַלֵל
אבל שזור שם תמיד סיפור-אהבה-ללא-תנאי,
לארץ ישראל.
★
וּשְאר נפלאות, ושאר סיפורים -
אצל יהודה ובסביבותיו - הַרֵיהם כְּתוּבים.
★ ★ ★
שמעה עוד סיפורים מאילזה, כתבה וקראה:
לילך שחר