חזרה לתוכן העניינים
מי אמר ששנים טובות ויפות הן דוקא שנות שפע כלכלי?
ביתנו לא היה בית-מלא-כל-טוּב במובנו הפשוט של המושג. אך היה מלא תוכן. החי והצומח שליווּנוּ מיום בואנו
ארצה, העסיקו אותנו וקרבונו אל הטבע כבר מגיל רך. ואת שעות הפנאי וימי הפגרא – מילאו הטיולים התמידיים
שערכנו בהנאה רבה, כמסופר בדפים קודמים.
שיחק לנו המזל ונקלענו דווקא למטולה המושבה הקיצונית בצפון הארץ, המבודדת ורחוקה (לפי הממדים של אותם ימים) מכל יישוב עברי ומוקפת מכל עבריה כפרים ערביים; שדותיה ברובם, זרועים אבנים ואת מימיה עליה להביא, על גבי חמורים, מן המעיין המרוחק כמחצית הקילומטר ויותר מהמושבה. אין פלא, איפוא, אם מעטה ודלה הייתה הצמחיה ליד הבתים והמושבה נראתה ברוב ימות השנה, חשופה וחרבה.
ואך כגמול לכל זאת, חנן אותה הטבע נוף מקסים ונהדר מכל עבריה ואף העניק לה אויר הרים צח וצלול.
אם חסרו לנו עצים מצלים בימות החמה – מצאנום בגדות החצבאני ששפעו עצי צפצפה. המרחק – מהלך שעתיים ויותר – לא הטריד אותנו כלל. גם זו בעיה? והן זהו אחד התחביבים החביבים והמהנים ביותר, תחביב ששכרו בצידו באשר כל הסיורים בהרים, בואדיות ובכל פינה יפה – והן היו רבות – כל הביקורים בכפרי השכנים הקרובים והמרוחקים יותר – היו תכניות הבידור שלנו, התחליף לסרטים, להצגות (פרט לאלו שהצגנו אנחנו במסגרת ביה"ס), לרדיו, טלוויזיה, מערכות סטריאופוניות למיניהן אשר כיום אין בית המכבד עצמו מסוגל להתקיים בלעדיהם.
ואם תרצו – גם העבודה הרבה והמגוּונת בשדה ובגורן, שהייתה לעיתים קשה ומעייפת – אך גם, ואולי יותר, מהנה ומעניקה סיפוק רב וחדוות היצירה.
עבדנו הרבה. לא ידענו שעות עבודה מה וכמה הן. לרוב היה יום העבודה מתחיל עם שחר ומסתיים עם חשכה. אך, כאמור, הנאת העשייה חיפתה על קשיי העבודה.
אלה היו שנות ילדותנו ונעורינו. שנים יפות. וכשהן יפות הן גם טובות.